ישעיהו
49:1 שמע, איים אלי; ושמעו, עמים, מרחוק; אדוני
קרא לי מן הרחם; ממעי אמי עשה
אזכור שמי.
49:2 ועשה את פי כחרב חדה; בצל ידו
הִסְתִיר לִי וַיַּעֲשֶׂה לִי פִּיר מְצוּחָק; בקדחתו הסתתר
לִי;
49:3 ויאמר אלי אתה עבדי ישראל אשר אהיה בו.
מהולל.
49:4 ואז אמרתי: לשווא עמלתי, הוצאתי כוחי
לֹא וְלֹא וּלְהָבִיא וּבְכָל שְׁפִיטִי עִם יְהוָה וּבִשְׁפִּי
לעבוד עם אלוהים שלי.
49:5 ועתה נאום יהוה אשר יצרני מרחם להיות לו עבד.
להשיב אליו את יעקב, אף על פי שלא נאסף ישראל, ואולם
הִתְהַלֵּל בְּעֵינֵי יְהוָה וַיְהִי אֱלֹהַי לְעוֹזִי.
49:6 וַיֹּאמֶר, דָּבָר קָל הוּא, אֲשֶׁר תִּהְיֶה לִי לְעֶבֶד
להקים את שבטי יעקב ולהשיב את שמרי ישראל : א
גַּם יִתֵּן לְךָ לְאוֹר לְגוֹיִם, לְהַהִיא לִי
ישועה עד קצה הארץ.
49:7 כה אמר יהוה גואל ישראל וקדושו אליו.
אֲשֶׁר מְבַזֶּה הָאָדָם, לְמִי שֶׁהַגּוֹיִם תּוֹעֵד, לְעֶבֶד
שליטים, מלכים יראו ויקומו, גם נסיכים יעבדו, כי
של ה\' הנאמן וקדוש ישראל ויעשה
לבחור בך.
49:8 כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּעֵת נָחָה שָׁמַעְתִּיךָ וּבְעֵת
יום ישועות עזרתי לך: ואשמור אותך ונתתי
אתה לברית העם, להקים את הארץ, לגרום
לרשת את המורשת השוממות;
49:9 למען תאמר אל האסירים צאו; לאלה שנמצאים בפנים
חושך, הראו את עצמכם. הם יאכלו בדרכים, ואת שלהם
מרעה יהיו בכל המרום.
49:10 לא ירעבו ולא יצמאו; וְלֹא יִכָּבוּ חָמָה וְלֹא יִשְׂמֶה
אותם: כי המרחם עליהם יוביל אותם, על ידי
מעיינות מים ידריך אותם.
49:11 ועשיתי את כל הרי דרך וכבישי יהיו
נַעֲלֶה.
49:12 הנה אלה באים מרחוק והנה אלה מצפון ו
ממערב; ואלה מארץ סינים.
49:13 שירו, שמים; ותשמח, אדמה; ותפרוץ לשיר, הו
הרים: כי ניחם ה\' את עמו וירחם
על הפגועים שלו.
49:14 ויאמר ציון: עזבני יהוה ושכחני אדוני.
49:15 האם אישה יכולה לשכוח את ילדה היונק, שלא תהיה לה
רחמים על בן רחמה? כן, הם עלולים לשכוח, אבל אני לא
לשכוח אותך.
49:16 הִנֵּה חָתַרְתִּי אֶתְכֶם, עַל-כַּף-יָדַי; הקירות שלך הם
כל הזמן לפניי.
49:17 בניך ימהרו; משחייך ועשו אותך
פסולת תצא ממך.
49:18 נשא עיניך מסביב והנה כל אלה נאספים
יחד, ובאו אליך. חי אני, נאום ה\', בוודאי תעשה
הלבש אותך בכולם כקישוט, וקשר אותם עליך.
כמו שעושה כלה.
49:19 על חרבתך ועל מקומותיך השוממים ועל ארץ חורבן שלך
אפילו עכשיו יהיה צר מדי בגלל התושבים, והם זה
בלע אותך יהיה רחוק.
49:20 את-הילדים אשר-יהיו לך לאחר-אבדת את-האחר.
יאמר שוב באזניך המקום צר לי : תן
מקום לי לשבת.
49:21 אז תאמר בלבבך מי הוליד לי את אלה כי אני
איבדתי את ילדיי, ואני שומם, שבוי, ומרחיק אל ו
קדימה? ומי העלה את אלה? הנה, נשארתי לבד; אלה,
איפה הם היו
49:22 כה אמר אדוני יהוה הנה אני מרים את ידי אל
גוים, והעמיד את דגלי לעם: והביאו את שלך
בנים בזרועותיהם, ובנותיך יישאו עליהם
כתפיים.
49:23 ומלכים יהיו לך לאבותיו ולמלכותיהם למינקתך.
אמהות: ישתחוו אליך עם פניהן אל הארץ,
ולקק את עפר רגליך; ותדע כי אני ה
יְהוָה, כִּי לֹא יָבוּשׁוּ הַמַּחֲכִים לִי.
49:24 ילקח טרף מן הגיבורים או השבויים
נמסר?
49:25 אבל כה אמר יהוה גם שבויים של גבורים נלקחו
הרחק, ויוצל טרף הנורא: כי ארצה
הִתְרֹב אֶת-הָרֹבֵב אֶתְךָ, וְאֶצְעִיךְ
יְלָדִים.
49:26 ואכלתי את המדכאים בבשרו; והם
ישתו בדמם כמו יין מתוק : וכל בשר
יידע כי אני יהוה מושיעתך וגואלך הגבור
אחד של יעקב.