2 שמואל
13:1 ויהי אחר כך ויהי לאבשלום בן דוד
אחות, ששמה היה תמר; ואמנון בן דוד אהב אותה.
יג:ב ויצר אמנון עד אשר חלה על תמר אחותו; בשבילה
היה בתולה; ואמנון חשב שקשה לו לעשות לה משהו.
יג:3 וידיד היה לאמנון ושמו יונדב בן שמעה
אחי דוד: ויונדב איש נבון מאוד.
13:4 ויאמר אליו למה אתה בן המלך רזה מהיום.
היום? האם לא תספר לי? וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲמֹנוֹן: אֹהֵב אֶת תַּמָּר, אֶתְיָ
אחותו של אח אבשלום.
13:5 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יוֹנָדָב, שִׁבֵּךְ עַל-מִשְׁכַּתְךָ וְהִתְנַחֵץ.
חולה: וכאשר יבוא אביך לראותך, אמור לו, נא.
תבוא אחותי תמר ותתן לי בשר ותלבש את הבשר שלי
ראה, למען אראה אותו, ואוכל אותו בידה.
13:6 וַיִּשְׁכַּב אֲמָנוֹן וַיַּחְלֶה וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ
ראה אותו, אמר אמנון אל המלך, נא תמר אחותי
בוא, ותכין לי כמה עוגות לעיניי, ואוכל אצלה
יד.
13:7 ושלח דוד הביתה אל תמר לאמר לך עכשיו אל אחיך אמנון
הבית, ולהלביש לו בשר.
יג:ח והלכה תמר אל בית אחיה אמנון; והוא הונח. ו
היא לקחה קמח, ולשה אותו, ועשתה עוגות לעיניו, ועשתה
לאפות את העוגות.
13:9 ולקחה מחבת ותשפך אותם לפניו; אבל הוא סירב
לאכול. וַיֹּאמֶר אֲמָנוֹן, הוֹצִיא אֶת כָּל-הָאָדָם מִמֶּנִּי. והם יצאו כל
איש ממנו.
13:10 ויאמר אמנון אל תמר תביא את הבשר לחדר ואוכל
תאכל מידך. ותקח תמר את העוגות אשר עשתה, ו
הביאה אותם לחדר אל אמנון אחיה.
13:11 וכאשר הביאה אותם אליו לאכול, אחז בה
אָמַר לָהּ, בָּא שְׁכִיב אֵתִי, אחותי.
13:12 ותענה לו לא אחי אל תכריח אותי; על לא כזה
צריך לעשות בישראל: אל תעשה את האיוולת הזאת.
13:13 ואני, לאן אלך את חרפתי? וּבְגִינֶיךָ, אַתָּה
להיות אחד השוטים בישראל. עתה, נא, דבר אל
המלך; כִּי לֹא יִמָּנֵנִי מִמֶּךָ.
13:14 אך לא שמע לקולה, אלא בהיותו חזק מ
היא, הכריחה אותה ושכבה איתה.
13:15 וַיִּשְׂנָא אֹתָהּ אָמְנוֹן מְאֹד; כדי שהשנאה שבה שנא
היא הייתה גדולה יותר מהאהבה שבה אהב אותה. ויאמר אמנון
אליה, קום, אלך.
13:16 ותאמר אליו אין סיבה הרעה הזאת בשליחי
גדול מהאחר אשר עשית לי. אבל הוא לא ירצה
להקשיב לה.
13:17 וַיִּקְרָא אֶת עַבְדּוֹ הַמַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ וַיֹּאמֶר שָׁם
האישה הזאת יצאה ממני ותבריח את הדלת אחריה.
13:18 והיה עליה בגד צבעוני כי בגלימות כאלה
היו בנות המלך שהיו בתולות לבושות. ואז המשרת שלו
הוציא אותה החוצה וסגר את הדלת אחריה.
13:19 ותשם תמר אפר על ראשה ותקרע את בגדיה המגוונים
שהיתה עליה, ושמה ידה על ראשה, והמשיכה לבכות.
13:20 ויאמר אליה אבשלום אחיה, אמנון אחיך היה עמו
לְךָ? אֲבָל שָׁלַק עַתָּה, אחותי: אחיך הוא; לא מתייחסים
הדבר הזה. אז נשארה תמר שוממה בבית אבשלום אחיה.
13:21 אך כאשר שמע המלך דוד על כל הדברים הללו, התרגז מאוד.
13:22 וידבר אבשלום אל אמנון אחיו לא טוב ולא רע כי
אבשלום שנא את אמנון כי הכריח את תמר אחותו.
13:23 ויהי לאחר שנתיים תמימות, היו לאבשלום גוזזי צאן
בבעלצור אשר ליד אפרים: ויזמין אבשלום את כל
בני המלך.
13:24 ויבוא אבשלום אל המלך ויאמר הנה הנה עבדך.
גוזרי כבשים; ילך נא המלך ועבדיו
עבדך.
13:25 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-אַבְשָׁלוֹם, לֹא, בְּנִי, לֹא נִלְכָּנוּ כֻּלָּנוּ עַתָּה, פֶּן.
אנו חייבים לך. וַיִּדְחַץ אוֹתוֹ: וְלֹא יֵלֵךְ.
אבל ברך אותו.
13:26 וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם, אִם לֹא, נָא, תֵּלַךְ אֶת-אחי אמנון.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ: לָמָּה יֵלֵךְ עִמָּךְ?
13:27 ואבשלום דחק אותו ויתן את אמנון ואת כל בני המלך.
איתו.
13:28 וַיִּצָּה אַבְשָׁלוֹם אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר סִמְנוּ אֶת-עַתָּה אֶת-אֲשֶׁר אֶמְנוֹן.
לֵב שָׂמַח מִן הַיַּיִן, וְכַאֲשֶׁר אָמַרְתִּי לָכֶם, הָכוּ אֶת-אֲמֹנָן; לאחר מכן
הרג אותו, אל תירא: הלא צויתי אותך? להיות אמיץ, ולהיות
אַמִיץ.
13:29 ועשו עבדי אבשלום לאמנון, כאשר ציווה אבשלום.
וַיָּקוּמוּ כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּקְמוּ אִישׁ עַל פָּדוֹ.
ונמלט.
13:30 ויהי בהיותם בדרך, באה הבשורה
דוד לאמר אבשלום הרג את כל בני המלך ואין
אחד מהם עזב.
13:31 ויקם המלך, וירוס את בגדיו וישכב על הארץ; ו
כל עבדיו עמדו בבגדיהם קרועים.
13:32 ויען יונדב בן שמעה אחי דוד ויאמר ויאמר.
לא נניח אדוני שהם הרגו את כל הצעירים של המלך
בנים; כי רק אמנון מת: כי במינויו של אבשלום זה
נקבע מהיום שכפה את אחותו תמר.
13:33 עַתָּה, אַל תִּקַּח אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת-הַדָּבָר אֶל-לִבּוֹ
סבור שכל בני המלך מתים: כי רק אמנון מת.
13:34 אבל אבשלום ברח. והצעיר ששמר את השעון הרים את שלו
עיניים, והביטו, והנה אנשים רבים באו בדרך ה\'
צד הגבעה מאחוריו.
13:35 ויאמר יונדב אל המלך הנה בני המלך באים כמוך.
אמר המשרת, כך זה.
13:36 ויהי כאשר סיים את דברו.
הִנֵּה בְּנֵי הַמֶּלֶךְ בָּאִים, וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכוּ: וְ
גם המלך וכל עבדיו בכו מאוד.
13:37 ואבשלום ברח וילך אל תלמאי בן עמיהוד מלך.
גשור. וְדָוִד אָבִיל אֶת בְּנוֹ בְּכָל יוֹם.
13:38 ברח אבשלום וילך לגשור ויהיה שם שלוש שנים.
13:39 ותשוקה נפש המלך דוד לצאת אל אבשלום כי הוא היה.
ניחם על אמנון בראותו שהוא מת.